"בגיל שלי כבר לא שווה להתחיל", "העצם שלי חלשה מדי", "יש לי יותר מדי בעיות רפואיות" – אלה משפטים שד"ר ערן פרמון שומע לא פעם ממטופלים בגיל המבוגר. בפועל, הגיל כשלעצמו אינו בהכרח הגורם שקובע אם ניתן לבצע שיקום פה. ההחלטה מתקבלת בהתאם למצב הבריאותי הכללי, למצב הפה והעצם ולצרכים האישיים של כל מטופל. במאמר זה ד"ר פרמון מתייחס לכמה מיתוסים נפוצים ומסביר כיצד בוחנים אפשרויות לשיקום הפה גם בגיל מבוגר ובמצבים רפואיים מורכבים.
מיתוס ראשון: "אחרי גיל מסוים לא עושים השתלות"
הגיל הכרונולוגי לבדו אינו קובע את ההתאמה להשתלות שיניים. במסגרת האבחון נבחנים המצב הבריאותי הכללי, מצב העצם והחניכיים, התרופות שאתם נוטלים, היכולת לעבור את הטיפול והיכולת לשמור על היגיינת הפה לאחריו. לכן, גם בגיל מבוגר ניתן במקרים מתאימים לבחון טיפול באמצעות שתלים ושיקום קבוע, בהתאם לממצאים הקליניים ולמצבכם הרפואי.
מיתוס שני: "אם אין מספיק עצם, אין מה לעשות"
אובדן עצם נפוץ יותר אצל מי שחסרות להם שיניים במשך שנים או משתמשים לאורך זמן בתותבת נשלפת, אך מחסור בעצם אינו אומר בהכרח שלא ניתן לבצע שיקום. קיימות כיום גישות שונות המאפשרות להתמודד גם עם מצבים מורכבים. שיטות כמו All on 4 – השתלת שיניים ביום אחד מבוססות במקרים מתאימים על ניצול העצם הקיימת ועל מיקום מתוכנן של השתלים, ולעיתים עשויות לצמצם את הצורך בהליכי בניית עצם. כאשר מצב העצם מחייב זאת, ניתן לשקול גם הליכים מתאימים לשיקום או להשלמת עצם כחלק מתוכנית הטיפול.
מיתוס שלישי: "מחלות רקע פוסלות טיפול"
סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב או אוסטיאופורוזיס אינן שוללות באופן אוטומטי אפשרות לשיקום הפה. עם זאת, הן מחייבות הערכה רפואית מדויקת, תכנון זהיר ולעיתים גם תיאום עם הרופא המטפל. לפני הטיפול ד"ר פרמון בוחן את ההיסטוריה הרפואית, את התרופות שאתם נוטלים ואת מצבכם הכללי, ובמידת הצורך מתאים את תוכנית הטיפול למצב הרפואי. כך למשל:
- אצל מטופלים עם סוכרת יש חשיבות למידת האיזון של המחלה ולמעקב מתאים לפני הטיפול ולאחריו.
- מטופלים הנוטלים מדללי דם עשויים להזדקק להנחיות מותאמות ולתיאום עם הרופא המטפל.
- בנטילת תרופות מסוימות לאוסטיאופורוזיס נדרשת הערכה מיוחדת, ולעיתים יש צורך להתאים את סוג הטיפול.
- במצבים רפואיים מורכבים ניתן לשקול חלוקה של הטיפול לשלבים קצרים יותר או ביצועו בתנאים המתאימים למצבו של המטופל.
"אני פוגש לא מעט מטופלים בשנות השבעים והשמונים לחייהם שהשלימו במשך שנים עם תותבת לא יציבה, משום שחשבו שכבר מאוחר מדי. מבחינתי, השאלה אינה בני כמה אתם, אלא מה מצבכם הרפואי, מה מצב הפה שלכם ומה חשוב לכם להשיג באמצעות הטיפול," אומר ד"ר ערן פרמון.
למה שיקום הפה חשוב דווקא בגיל המבוגר?
שיניים חסרות או תותבות שאינן יציבות עלולות להקשות על הלעיסה, על הדיבור ועל הבחירה במזונות שונים, ולעיתים הן משפיעות גם על הביטחון בחיוך ועל ההתנהלות החברתית. שיקום שמתאים למצבכם יכול לשפר את התפקוד בפה ולאפשר אכילה, דיבור וחיוך בנוחות רבה יותר. בריאות הפה היא חלק מהבריאות הכללית בכל גיל, והחשיבות של שמירה עליה אינה פוחתת עם השנים – כפי שד"ר פרמון מסביר במאמר על הקשר בין טיפול דנטלי לבריאות הכללית.
כיצד מתאימים את הטיפול למטופל המבוגר?
שיקום פה בגיל המבוגר דורש גישה אישית, תכנון מדויק והתייחסות למצבו הכולל של כל מטופל. ד"ר פרמון מתחשב במצב הרפואי, במשך הזמן שבו נוח לכם לשבת בטיפול, ברגישות לכאב, במצב העצם והחניכיים ובתהליך ההחלמה הצפוי. התכנון נעשה בעזרת צילום תלת־ממדי וכלים דיגיטליים, המסייעים להעריך את המצב האנטומי ולתכנן את הטיפול בצורה מדויקת ככל האפשר. מטופלים שחוששים מטיפולי שיניים יכולים לבחון גם אפשרויות המסייעות בהתמודדות עם החרדה, כפי שמוסבר במאמר על התמודדות עם חרדה דנטלית.
איזה פתרון מתאים לכם?
קיימות מספר אפשרויות לשיקום הפה בגיל המבוגר, ובהן שתלים בודדים, גשרים הנתמכים בשתלים, שיקום של לסת שלמה על מספר שתלים או תותבת נשלפת הנתמכת בשתלים. לכל פתרון יתרונות, מגבלות ודרישות תחזוקה שונות. הבחירה נעשית לאחר אבחון מקיף ושיחה על הצרכים שלכם, מצבכם הרפואי, הציפיות מהטיפול, התקציב ויכולת התחזוקה בבית.
לסיכום
גם בגיל מבוגר ניתן לבחון אפשרויות מתקדמות לשיקום הפה. אובדן עצם, מחלות רקע או שנים של שימוש בתותבת אינם שוללים בהכרח אפשרות לטיפול, אך הם מחייבים אבחון פרטני, תכנון מדויק ותיאום רפואי בהתאם לצורך. המטרה היא להתאים לכם פתרון שיהיה נכון מבחינה רפואית, תפקודית ואסתטית בהתאם למצבכם. אתם מוזמנים לקרוא ביקורות של מטופלים, למשל את חוות הדעת "מאז שהייתי אצלו החיים השתנו", ולתאם פגישת ייעוץ עם ד"ר ערן פרמון כדי לבחון את אפשרויות השיקום המתאימות לכם.